מההנהגה שלנו
מסר מאלוף (מיל.) דורון אלמוג
מאז השבת השחורה של שמחת תורה, בשבעה באוקטובר, מדינת ישראל כולה מתמודדת עם המשבר העמוק ביותר שידעה מאז הקמתה. זהו משבר של אובדן נורא ושל תחושת כישלון קשה שמטלטלת כל אחד ואחת מאיתנו. מתוך המקום הזה, הכואב כל כך, אנחנו נדרשים לחשוב לא רק על ההווה אלא גם על העתיד שלנו כאן. על דמותה של החברה הישראלית ועל הדרך שבה נבנה מחדש את הבית הלאומי שלנו.
גם במשפחתי, השבר הזה נוכח בכל יום. באותו יום נורא איבדתי שניים מבני משפחתי. נדב וים גולדשטיין אלמוג, אב ובתו שנרצחו, בזמן שאם המשפחה, חן, ושלושת ילדיהם אגם, גל וטל, נחטפו באכזריות ונלקחו לשבי בעזה למשך 51 ימים קשים עד ששבו לישראל. כאשר חזרו, מסע ההתמודדות שלהם רק החל, מסע של בנייה מחדש מתוך שבר עמוק. הסיפור הזה הוא גם הסיפור של משפחות רבות כל כך בישראל. חברה שלמה שנפגעה עד היסוד, אך בו בזמן מחפשת את הכוח לקום, לשקם ולבנות עתיד.
מדינת ישראל היא לא רק מדינה ריבונית לעם היושב בציון, היא ביטוי חי לשותפות העמוקה שבין ישראל לבין יהדות העולם כולו. השותפות הזו היא מקור עצום של כוח ושל השראה, והיא זו שאפשרה לנו לעמוד גם מול הזעזועים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלנו. דווקא עכשיו, בעיצומו של המשבר הקשה ביותר מאז קום המדינה, עלינו לחזק ולשקם את השותפות הזו, כי בלעדיה לא נוכל להבטיח את עתידנו.
הכאב והשכול פגשו כמעט כל בית בישראל. יש לנו דאגה גדולה לעתיד המדינה האהובה שלנו.
בבניין ציון ננוחם. עשייה, עשייה ועוד עשייה. נמיר את הכאב לעשייה גורפת. עשייה לחיזוק העלייה כמנוע צמיחה, להעמקת הקשרים עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם ובהשקעה בשיקום ובניית חוסן חברתי וערכי בתוך ישראל. רק כך נוכל לצמוח מתוך המשבר ולהעניק משמעות חדשה להקרבה ולכאב.
השיקום הזה איננו רק פיזי. הוא חברתי, קהילתי וערכי. תמונת הניצחון האמיתית של עם ישראל לא תימדד רק בשדה הקרב, אלא בחברת מופת שנבנה כאן, חברה שחותרת למצוינות בכל תחום, מתעקשת להביט קדימה ואינה משאירה לעולם אף אחד מאחור.
מסר ממארק וילף
שנתיים חלפו מאז השביעי באוקטובר. המתקפה פגעה בליבה של מדינת ישראל, והזעזוע העמוק הורגש בכל העולם היהודי. עבור יהודים מחוץ לישראל, זה היה רגע של אבל, פחד וחוסר ודאות עמוק. בשבועות ובחודשים שלאחר מכן, ראינו גם עלייה חדה וכואבת באנטישמיות בקהילות ברחבי העולם. בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות יהודיים נדרשו לפתע לאמצעי הגנה חסרי תקדים.
ובכל זאת, גם בתקופה הקשה הזו, חזינו במשהו יוצא דופן. קהילות יהודיות בכל מקום נרתמו – התארגנו, פעלו, עמדו לצד ישראל ולצד האחת בשניה. הסוכנות היהודית הייתה בלב המאמצים: סיוע דחוף לנפגעים בישראל, תמיכה בקהילות בחו״ל, וחיזוק התחושה שהיהודים אינם לבד בכל מקום שבו הם חיים.
השביעי באוקטובר הזכיר לנו אמת פשוטה אך עוצמתית: הסיפור של ישראל בלתי נפרד מהסיפור של העם היהודי כולו. החוסן שלנו תלוי באחדותנו. מול הטרגדיה פנינו איש אל רעהו, נשאנו זה את זה, ועמדנו חזקים יותר – כי עמדנו יחד.
מבטנו קדימה חייב להיות מונחה על ידי הלקח הזה. מתוך הכאב העמוק יכולה לצמוח עוצמה מחודשת. אם נישאר מחויבים זה לזה – ישראל ויהדות העולם, כתף אל כתף – נוכל להפוך את האבל לנחישות, ואת הצער לעתיד של תקווה, ביטחון ושליחות משותפת לדורות הבאים.
מסר מיהודה סטון
שנתיים חלפו מאז אותו יום נורא בשמחת תורה, והצלקת חיה ונוכחת בכל בית בישראל.
ה־7 באוקטובר טלטל אותנו כעם שלם; הכאב עצום, האובדן בלתי נתפס, והשבר מלווה אותנו יום־יום. ובכל זאת, בתוך החשכה ידענו להפוך את המשבר ההיסטורי הזה לפעולה משותפת – כעם אחד.
מן השבר צמחה היכולת לחבר את העם היהודי מחדש: עולים חדשים המשיכו לבחור בישראל ולבנות כאן את עתידם, הרחבנו את מפעל השליחות, שלחנו אלפי צעירים לקהילות ותמכנו בהגעתם של אלפים אחרים לישראל. חיברנו בין קהילות יהודיות ברחבי העולם לבין קהילות שנפגעו כאן, ויזמנו תוכניות ומיזמי ענק שמחזקים חוסן ושייכות. כך הפכנו את הערבות ההדדית למנוע של תקווה וחיזקנו את התחושה שאנחנו עם אחד עם עתיד משותף.
במקביל, ידענו שלא להשאיר אף אחד מאחור: ליווינו נפגעים ובני משפחותיהם, עמדנו לצד אנשי המילואים, חיזקנו עסקים קטנים ושלטון מקומי, והפעלנו את הקרן לביטחון קהילות ואת רשת החוסן העולמית שלנו, מול גל אנטישמיות עולמי. בכך הפכנו סולידריות למעשים מוחשיים של אחריות, חוסן ותקווה.
המשימה לא תמה. עוד שנים רבות נצטרך כדי לרפא את הפצעים, לשקם את היישובים, ולהבטיח עתיד בטוח וראוי לעם שלנו. ובתוך כל אלה – אנחנו מחזיקים בתקווה, ומתפללים לשובם של החטופים, לשלום הפצועים, ולימים של ביטחון ושקט לישראל ולעולם היהודי כולו.
